השפלת מי תהום

השפלת מי תהום הוא מושג המתייחס לשליטה וויסות גובה מי התהום. פעולה זו מתבצעת על מנת לאפשר בנייה מקומית בקרקע יבשה. הנמכת מפלס מי התהום מתבצעת עד לסיום הבנייה וביצוע האיטום המאפשר החזרת מפלס מי התהום לקדמותו. ישנם דרכים שונות לביצוע השאיבות, אך המקובלת כיום היא באמצעות שאיבה מקומית לזמן מוגבל.

תכנון מקצועי הוא חשוב למניעת נזקים לבנייה סמוכה. שאיבה בספיקות גבוהות יכולה לגרום לסחיפות קרקע, שיקוע קרקע, ערעור יסודות מבנה קריסות של מבנים. תכנון של אופן ביצוע השאיבה נעשה על ידי הידרולוג, יועץ קרקע וקונסטרוקטור לאחר ביצוע ניהול סיכונים ובדיקות קרקע ומים.

תהליך שאיבת מי התהום מחייב אישור של רשות המים והתאגיד המקומי. לטובת קבלת רישיון שאיבה מהגופים המוסמכים יש למנות הידרולוג אשר ילווה את הפרויקט והרישוי מול רשות המים ותאגיד המים. השלבים לקבלת הרישיון וביצוע שאיבת מי תהום הם:

1. תכנון מקדים של יועץ קרקע- יועץ הקרקע בפרויקט יתכנן קידוחי ניסיון לאפיון חתך הקרקע. בפרויקט שאיבה ישנה משמעות רבה לאופי הקרקע ומוליכות- קרקע שמאופיינת כקרקע חולית היא קרקע שתאפשר זרימה של מים רבה יותר אל אזור החפירה לעומת קרקע חרסיתית שהיא קרקע אטומה.יועץ הקרקע ימליץ על אופן ביצוע השאיבה למניעת סחיפות קרקע, שיטת האיטום והמלצה לביצוע קירות סלארים/ג'ט/שאיבה בחפירה פתוחה.

2. ביצוע קידוח תצפית (פיאזומטר) ובדיקת מעבדה לאיכות מי התהום- קידוח פיאזומטר יאפשר לבצע תצפית ומדידה במפלס מי התהום ולעקוב אחר שינוי מפלס עונתיים. מפלס מי התהום יכול להשתנות בין 1-2 מטר בין העונה היבשה לעונת הגשמים ויש להיערך לשינויים צפויים של המגרש. לאחר ביצוע הקידוח תבוצע אנליזה למי התהום כדי לשלול זיהום במים ולקבוע את ריכוז המלחים במים. חשוב לזכור שהמים בישראל לפי חוק הם משאב המדינה ויש לשלם לרשות על המים הנשאבים. ישנה חשיבות רבה למליחות המים לגבי התשלום לרשות- ככל שאיכות המים ירודה (מים מליחים/מלוחים) התשלום יפחת עד כדי ביטול. הערכת כמות המים לשאיבה וחישוב עלויות הם כלים חשובים מאוד שיאפשרו ליזם לבצע תכנון כלכלי והערכת עלויות של הפרויקט. ישנן דרכים שונות להוזיל את עלות המים הנשאבים או לקבל פטור מתשלום- יש להיוועץ בהידרולוג איך ניתן להוזיל זאת בפרויקט הספציפי שלכם.
3. תכנון שיטת השאיבה והגשת חוות דעת לרשות המים- לאחר שהיזם החליט על אופן ביצוע השאיבה בייעוץ ממוחה, יש להגיש חוות דעת לרשות המים הכוללת מדידה עדכנית של מפלס מי התהום, תוצאות האנליזה למים, הערכת כמויות לשאיבה ומודל של שינוי המפלס האזורי כתוצאה של השאיבה. על החוות דעת לכלול המלצה על אופן סילוק המים.
4. תיאום שיטת פינוי המים מול תאגיד המים המקומי- שלב זה חשוב מאוד ונדרש לבצע תיאום עם התאגיד המקומי לגבי אופי סילוק המים הנשאבים. ישנן שיטות שונות לסילוק- סילוק לאגן חלחול סמוך, החדרה בקידוחים עמוקים לשכבת אקוויפר עמוקה יותר, הזרמה לביוב/ מערכת הניקוז העירונית, הזרמה לים ודרכים נוספות. שיטת הסילוק שתקבע צריכה להתאים לאופי הפרויקט, כמות המים שתשאב ולפרק הזמן המתוכנן לשאיבה. את פתרון הסילוק יש לאשר בגופים האחראים כגון תאגיד המים המקומי, איכות הסביבה (היתר לסילוק לים/ נחלים) וכו'. לעיתים, בשלב זה יידרש תכנון של יועץ אינסטלציה לגבי תכנון הנדסי של החיבור לתא ניקוז/ביוב עירוני.
5. חתימה על הסכם משולש בין רשות – תאגיד המים- היזם- לאחר אישור רשות המים ותאגיד המים ייחתם הסכם משולש בין היזם לרשות המים ותאגיד המים. ההסכם כולל תשלום ערבונות והתחייבות לביצוע השאיבה על פי ההיתר ולפרק הזמן שאושר.
6. שאיבת מי התהום ומתן דיווחים שוטפים לרשות המים- לאחר חתימת ההסכם המשולש ניתן להתחיל לבצע את השאיבות מי תהום באמצעות קבלן שאיבות. רשות המים מחייבת מתן דיווחים שוטפים לגבי איכות מי התהום, התקדמות העבודות וכמות המים הנשאבות. הפסקת השאיבה והחזרת המפלס לקדמותו מתאפשרת לאחר אישור הקונסטרוקטור שהבנייה לא תוצף עם החזרת המפלס ושמשקל הבנייה הינו מספיק להתנגד למים.

מומלץ להתחיל את התהליך מוקדם ככל האפשר. ביצוע הקידוחים, המתנה לתשובות מעבדה, קבלת רישיון מרשות המים והתייחסות מרשויות שונות עלולה לקחת זמן. תכנון מקדמי של השאיבה תאפשר ליזם לקבל הערכת עלויות של שאיבת מי התהום ותכנון בהתאם.